פסק-דין בתיק עפ"ת 8813-07-11

לפניי ערעור על פסק דין בימ"ש תעבורה מרכז בתיק ת"ד 35350/07 ניתן על ידי כב' השופטת מגי כהן.

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בתיק בעבירות של אי האטה לפני מעבר חציה תקנה 52 (6) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה - תקנה 67 לתקנות, נהיגה רשלנית סעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961, גרימת חבלה של ממש - סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה הנ"ל, גרימת נזק - תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

העונש שגזר בימ"ש קמא: 8 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי בת 3 חודשים לשלוש שנים, קנס בסך 1,800 ש"ח. 

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער כדלקמן:

1.         בימ"ש קמא טעה בשעה שהתיר הגשת עדות הזמה לתביעה מאחר ולא היה מדובר בגילויים מפתיעים שצצו בעדי ההגנה אלא ניסיון התביעה המשטרתית למקצה שיפורים ותו לא.

2.         לא היה מקום לבית המשפט להסתמך על חובת דעת בוחן התנועה ניר קוסטיקה לאור חוות דעתו המבוססת על בסיס השערה בלבד.

3.         בימ"ש קמא התעלם מאי גביית עדות על ידי המשטרה מהנפגעות הקטינות.

4.         בימ"ש טעה כשקבע כי המערער לא האט, לא בלם בכניסה למעבר החצייה, לא היה מרוכז  בהתרחשות בכביש וכי היה על המערער לצפות שבכוונת הולכות הרגל שעמדו לכאורה על אי תנועה לחצות את הכביש. המערער לא אמר כי ראה את הולכות הרגל עומדות על אי תנועה.

5.         בימ"ש התעלם מעדות המערער. בתיק היו מחדלי חקירה כמו אי הגעת בוחן תנועה למקום, היעדר שחזור התאונה, היעדר בדיקת רכב.

            בימ"ש התעלם מחוות דעת בוחן התנועה עד הגנה רפי וולמרק שהגיע למסקנה החד משמעית לפיה התאונה הייתה בלתי נמנעת.

6.         לא היה מקום לקבוע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של המערער, יש לזכות המערער זיכוי מוחלט. לחילופין לזכותו מחמת הספק.

בבית המשפט הוסיף וטען ב"כ המערער נסיבותיו האישיות של המערער, נהג וותיק משנת 75 שעל פי גיליון הרשעות קודמות צבר 24 הרשעות קודמות בעבירות זניחות. האירוע היה בשנת 2006.

ב"כ המשיבה מתנגד להתערבות כלשהי בהכרעת הדין ובגזר הדין, מציין כי מדובר בערעור על

ממצאי מהימנות ורק לעתים נדירות בימ"ש יתערב בממצאים שכאלה. מתוך חומר העדויות עולה

כי הקטינות הגיעו משמאל לימין כך שאין מקום לטענה שלא ברור מהיכן הגיעו הקטינות.

המערער עצמו הודה שלא ראה את הקטינות לפני הפגיעה ועל פי כל העדויות והמסמכים שהוצגו

בפני בימ"ש קמא לא הייתה כל סיבה שהמערער לא יראה את הקטינות.

לעניין עדות ההזמה, לאור עד ההגנה המומחה מטעם המערער אשר שינה חוות דעתו בעקבות טעויות בחישובים כפי שעולה מתוך פרוטוקול הדיון, היה מקום להביא עדות הזמה.

לגופו של עניין דין הערעור להידחות: